ניתוחי כריתה רחבה לסינוס פילונידלי,
שיטות ויתרונות/חסרונות
הטיפול הניתוחי בשיטה זו מבוסס על כריתה רחבה של הרקמה בשקע העכוז, הכוללת את החללים הפילונידליים ואת העור שמעליהם, עד לעומק המגיע לעצם העצה ולחוליות ה"זנב" של עמוד השדרה.
גישה זו התבססה על ההשערה ההיסטורית שהמחלה הפילונידלית היא מום גופני הקיים מלידה, ולכן יש להסירו בשלמות ובצורה רחבה כדי להביא לריפוי. השערה זו הופרכה ונזנחה כבר בשנות ה־40 של המאה הקודמת, אך עקרון הכריתה הרחבה נותר מקובל עד היום והוא הניתוח הנפוץ ביותר בעולם לטיפול במחלה הפילונידלית.
ניתוחי כריתה רחבה מבוצעים בדרך כלל בהרדמה כללית או בהרדמה אזורית (מותנית), בדרך כלל במסגרת אשפוז בבית החולים. ההחלמה עשויה להימשך מספר שבועות ואף חודשים, ולעיתים קרובות כרוכה בכאב ובאי־נוחות ובמגבלה גופנית משמעותית בתקופת ההחלמה. נוסף על כך, הניתוח כרוך בשיעור לא מבוטל של סיבוכים ובאפשרות להישנות וחזרת המחלה.
מבדילים בשני סוגים של ניתוחי כריתה רחבה:
1. ניתוח כריתה רחבה אמצעית (פתוח וסגור).
2. ניתוח כריתה רחבה מוסט מאמצע שקע העכוז וסגור על ידי מיתלה מקומי.
כריתה פילונידלית נרחבת עם סגירה ראשונית אמצעית.
1. ניתוחי כריתה רחבה אמצעית
שני ניתוחים נפוצים בקטגוריה זו, "סגור" ו"פתוח":
בניתוח ה"סגור" מבוצעת בתום הניתוח סגירת אזור הכריתה ופצע הניתוח בתפרים. סגירת פצע הניתוח מקצרת את משך ההחלמה אך מגדילה את הסיכוי לזיהום מקומי בימים שלאחר הניתוח ומעלה את הסיכוי לחזרה של המחלה בעתיד.
בניתוח ה"פתוח" מבוצעת כריתה רחבה דומה, אך פצע הניתוח לא נתפר. הפצע מושאר פתוח ומצריך המשך טיפולים מקומיים וחבישות, עד שנסגר בהדרגה, בתהליך שיכול להמשך שבועות וחודשים. הסיכוי לזיהום וחזרה של המחלה, קטנים יותר בשיטה זו לעומת השיטה ה"סגורה".
כריתה פילונידלת אמצעית נרחבת והשארת הפצע פתוח לרפוי משני.
סיבוכי ניתוחי הכריתה האמצעית ושיעור ההישנות הגבוה, הובילו את האיגודים הכירורגיים בעולם להמליץ להימנע משימוש בסוג זה של ניתוחים כטיפול ראשוני במחלה הפילונידלית.
כריתה פילונידלית רחבה א-סימטרית להסטה צדדית של קו התפרים אל מחוץ לקרקעית שקע העכוז - שיטת "קרידקיס", "בסקום".
2. הטיפול בסינוס פילונידלי בכריתה רחבה עם מיתלים מקומיים (Flaps)
ההצלחה החלקית וקשיי הרפוי בניתוחים הפילונידליים יוחסו במהלך השנים, לפחות בחלקם, להמצאות חתך וצלקת הניתוח בקרקעית שקע העכוז, עם נטייתו הטבעית של העור שבקרקעית לתחלואה ודלקת. בהתאם, פותחו שיטות לכריתה אסימטרית, לא מרכזית, של האזור הפילונידלי, כך שקו התפרים מוסט לצד, אל מחוץ לקרקעית שקע העכוז, באמצעות מיתלה רקמה מקומי מהעכוז מהצד הנגדי לאזור הכריתה. (שיטת קרידקיס - Karydakys ושיטת בסקום - Cleft-lift operation).
הסטת קו התפרים תוך שימוש במיתלה מקומי, הוכחה כמקטינה את סיכויי חזרת המחלה לפחות מ-10% (בידיים מנוסות).
בנוכחות מחלה פילונידלית מורכבת, המלצת האיגודים הכירורגיים בעולם היא להשתמש בניתוחי כריתה עם מיתלה ולא בכריתה האמצעית המסורתית.
ניתוחי מיתלה נוספים
סוג נוסף של ניתוחי מיתלה שמומלץ למחלה פילונידלית מורכבת הם ניתוחים מתחום כירורגית השיחזור הפלסטית. אלה שיטות ניתוח מורכבות, בהן הכריתה המרכזית הרחבה מתקיימת ללא שנוי, אך סגירת אזור הניתוח מבוצעת על ידי הסטת רקמות מצידי העכוז לאזור השקע. הסטת הרקמות בשיטות אלה מקטינה את מתח סגירת החתכים, מאפשרת "לחלץ" את חתך הניתוח מתוך שקע העכוז ומאפשרת לרדד ולהקטין את עומק שקע העכוז. כל אלה אכן מצמצמים את שיעור חזרת המחלה לפחות מ-10%, אך במחיר של ניתוח מאד נרחב, הפולש גם לאזורי העכוזים, תחלואה ניתוחית והפרעה אסטטית ניכרת.
כריתה פילונידלית רחבה (P) וכסוי פצע הניתוח במיתלה רקמה "רומבואידי" (X) מהעכוז.
התמונות הניתוחיות הבאות מדגימות ניתוחי כריתה רחבה של מחלה פילונידלית עם כסוי וסגירת אזורי הכריתה על ידי מיתלי רקמה מהעכוז הסמוך. ניתוחים אלה אינם שכיחים בשימוש למחלה פילונידלית ומבוצעים לעתים במצבים של מחלה מאד מפושטת או במצבים של מחלה חוזרת, עקשנית, לאחר ניתוחים קודמים.
כריתה פילונידלית רחבה (C) וכסוי אזור הכריתה עם מיתלי רקמה מהעכוז (A,B) תפורים בצורת האות Z.