הטיפול בסינוס פילונידלי בכריתה רחבה אמצעית
הטיפול הניתוחי בשיטה זו מבוסס על כריתה רחבה של הרקמה בשקע העכוז, הכוללת את החללים הפילונידליים ואת העור .שמעליהם, עד לעומק המגיע לעצם העצה ולחוליות ה"זנב" של עמוד השדרה.
גישה זו התבססה על ההשערה שהמחלה הפילונידלית היא מום גופני הקיים מלידה, ולכן יש להסירו בשלמות ובצורה רחבה כדי להביא לריפוי. השערה זו הופרכה ונזנחה כבר בשנות ה־40 של המאה הקודמת, אך עקרון הכריתה הרחבה נותר מקובל עד היום.
ניתוח "מסורתי" זה מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית או בהרדמה אזורית (מותנית), במסגרת אשפוז בבית החולים. ההחלמה עשויה להימשך מספר שבועות ואף חודשים, ולעיתים קרובות כרוכה בכאב ובאי־נוחות ובמגבלה גופנית משמעותית בתקופת ההחלמה. נוסף על כך, הניתוח כרוך בשיעור לא מבוטל של סיבוכים ובשיעור משמעותי של הישנות המחלה.
חסרונות אלה הובילו את האיגודים הכירורגיים באירופה להמליץ להימנע מניתוחים רחבים אלה כטיפול במחלה פילונידלית כרונית ראשונית. למרות זאת, שיטה זו עדיין משמשת כטיפול המקובל אצל רבים מהכירורגים בישראל ובעולם.
כריתה פילונידלית נרחבת עם סגירה ראשונית אמצעית.
שני ניתוחים נפוצים בקטגוריה זו, "סגור" ו"פתוח":
בניתוח ה"סגור" מבוצעת בתום הניתוח סגירת אזו ר הכריתה ופצע הניתוח בתפרים. סגירת פצע הניתוח מקצרת את משך ההחלמה אך מגדילה את הסיכוי לזיהום מקומי בימים שלאחר הניתוח ומעלה את הסיכוי לחזרה של המחלה בעתיד.
בניתוח ה"פתוח" מבוצעת כריתה רחבה דומה, אך פצע הניתוח לא נתפר. הפצע מושאר פתוח ומצריך המשך טיפולים מקומיים וחבישות, עד שנסגר בהדרגה, בתהליך שיכול להמשך שבועות וחודשים. הסיכוי לזיהום וחזרה של המחלה, קטנים יותר בשיטה זו לעומת השיטה ה"סגורה".
כריתה פילונידלת אמצעית נרחבת והשארת הפצע פתוח לרפוי משני.
כריתה פילונידלית רחבה א-סימטרית להסטה צדדית של קו התפרים אל מחוץ לקרקעית שקע העכוז - שיטת "קרידקיס", "בסקום".
הטיפול בסינוס פילונידלי בכריתה רחבה עם מיתלים (Flaps)
ההצלחה החלקית וקשיי הרפוי בניתוחים הפילונידליים יוחסו במהלך השנים, לפחות בחלקם, להמצאות חתך וצלקת הניתוח בקרקעית שקע העכוז, עם נטייתו הטבעית של העור שבקרקעית לתחלואה ודלקת. בהתאם, פותחו שיטות לכריתה אסימטרית, לא מרכזית, של האזור הפילונידלי, כך שקו התפרים מוסט לצד, אל מחוץ לקרקעית שקע העכוז.
(שיטת קרידקיס - Karydakys ושיטת בסקום - Cleft-lift operation). הסטת קו התפרים הוכחה כמקטינה את סיכויי חזרת המחלה, לעומת הכריתה המרכזית הרגילה.
ההפרעות ברפוי והשיעור הגבוה של חזרת המחלה יוחסו גם למתח והלחץ ברקמות המוצמדות, בזמן תפירת וסגירת חלל הניתוח, לאחר כריתה רחבה. בהתאם להנחות אלה פותחו שיטות ניתוח מורכבות, בהן הכריתה המרכזית הרחבה מתקיימת ללא שנוי, אך סגירת אזור הניתוח מבוצעת על ידי הסטת רקמות מצידי העכוז לאזור השקע. הסטת הרקמות בשיטות של "כירורגיה פלסטית" מקטינה את מתח סגירת החתכים, מאפשרת "לחלץ" את חתך הניתוח מתוך שקע העכוז ומאפשרת לרדד ולהקטין את עומק שקע העכוז. כל אלה אכן מצמצמים את שיעור חזרת המחלה לפחות מ-10%, אך במחיר של ניתוח מאד נרחב, הפולש גם לאזורי העכוזים, תחלואה ניתוחית והפרעה אסטטית ניכרת.
כריתה פילונידלית רחבה (P) וכסוי פצע הניתוח במיתלה רקמה (X) מהעכוז.
התמונות הניתוחיות הבאות מדגימות ניתוחי כריתה רחבה של מחלה פילונידלית עם כסוי וסגירת אזורי הכריתה על ידי מתלי רקמה מהעכוז הסמוך. ניתוחים אלה הם נדירים בשימוש למחלה פילונידלית ומבוצעים לעתים במצבים של מחלה מאד מפושטת או במצבים של מחלה חוזרת, עקשנית, לאחר ניתוחים קודמים.
כריתה פילונידלית רחבה (C) וכסוי אזור הכריתה עם מיתלי רקמה מהעכוז (A,B) תפורים בצורת האות Z.
