סינוס פילונידלי (שערה הפוכה) – מהי המחלה, מהם התסמינים
ומהם גורמי הסיכון
פתחים פילונידליים לאורך שקע העכוז
איך נוצרת המחלה?
הסברה המקובלת היא שדלקת בשורשי שיער ובבלוטות מפרישות שומן בעור, בקרקעית שקע העכוז, גורמת להריסתם ולהיווצרות הכיסים שבבסיס התופעה הפילונידלית.
שערות נושרות חופשיות מכל חלקי הגוף נלכדות בשקע העכוז, חודרות דרך הפתחים שנוצרו בעור, ומצטברות בתוך החללים התת-עוריים. שערות בשקע העכוז עצמו עלולות לצמוח לתוך פצעי ניתוח טריים ולמנוע את הגלדתם.
הזיהום שנוצר בכיסים הפילונידליים מתפשט לעתים לכוון העכוזים בצדדים, לכוון שיפולי הגב התחתון ולפעמים לכוון אזור פי הטבעת, תוך היווצרות פצעי מוצא מפרישים במקומות אלה, עם תעלות תת-עוריות (פיסטולות), המקשרות בין הפצעים בהיקף, לתהליך הדלקתי המרכזי שבשקע העכוז.
מה המחלה?
התופעה תוארה לראשונה וזכתה לשמה במאה ה-19. מקור הכינוי "פילונידל" בשפה הלטינית ומשמעותו שיער מקנן.
זוהי מחלה נרכשת (שלא קיימת מלידה), המתרחשת בדרך כלל באזור שקע העכוז (אפשרית גם בטבור ולעתים רחוקות במיקומים אחרים). במהלכה נוצרים כיסים דלקתיים מתחת לעור, עם פתחים קטנים בעור, לאורך שקע העכוז.
הכיסים מכילים בדרך כלל שערות חופשיות.
תהליך הווצרות כיס פילונידלי בשקע העכוז (3)
לאחר דלקת והרס (2) זקיק שערה ובלוטת שומן (1)
מורסה (אבצס) פילונידלית
מי בסיכון ומה התסמינים?
סינוס פילונידלי שכיח בעיקר בצעירים בטווח גילים של 15-25 שנה אך יכול להופיע גם בצעירים או מבוגרים יותר.
התופעה שכיחה יותר בזכרים (בערך פי 4) ויכולה להתבטא בכאב מקומי, בליטות עוריות עם הפרשות וריח רע ואי נוחות בישיבה, הנמשכים לסירוגין לאורך שנים. תלונות שכיחות של הסובלים מהמחלה הן "כאב בעצם הזנב", "כאב בישיבה בעצם הזנב", "שערה הפוכה", "שערה הפוכה בעצם הזנב" וכד'. מחלה פילונידלית אכן שכיחה בשקע העכוז ומעל אזור "עצם הזנב" אך זו מחלה דלקתית בעור ומתחתיו ואיננה קשורה כלל לעצם.
לעתים מתפתחת במקום דלקת מוגלתית חדה (מורסה/אבצס), המלווה נפיחות וכאבים עזים ומצריכה ניקוז כירורגי דחוף.
גורמים אפשריים להתפתחות הפרעה פילונידלית
1. דלקת בבלוטות הפרשה שומנית בעור ששכיחה בתקופת ההתבגרות ובצעירים וקשורה לשנויים בפעילות ההורמונלית שמתרחשים בגילאים אלה.
2. נטייה גנטית-משפחתית (מקושרת גם לאקנה חמור ולזיהומים חוזרים בקפלי עור אחרים).
3. עודף משקל — שקע עכוז עמוק ולח עם אוורור ירוד.
4. עישון.
5. ישיבה מתמשכת (מקצועות נהיגה), חיכוך וחבלה מקומית חוזרת. במלחה"ע השנייה כונתה התופעה "מחלת הנוסעים בג'יפ".
6. הרגלי ניקיון אישי לא מספקים.
7. ביגוד צמוד.
8. ניתוח או טיפול קודם — מעלים את הסיכון להישנות המחלה.
9. שיעור יתר, בעיקר כהה/שחור.
10. לרוב שילוב של כמה גורמים יחד.